איזהו עשיר - השמח בחלקו

בגימטרייה, הפער בין "מצוי" (146) ל"רצוי" (306) הוא "כסף" (160). זהו כמובן טיעון מוחץ למה כדאי להתעשר, אבל סקר מפתיע של הלמ"ס מספר סיפור אחר.  בסקר חברתי מקיף  נבדקה מידת שביעות הרצון של הנשאלים מהמצב הכלכלי האישי. באופן לא מפתיע הסקר מראה שככל שרמת ההכנסה עולה, כך גם עולה שביעות הרצון מהמצב הכלכלי. נשמע טריוויאלי. יותר כסף יותר טוב.
 

האם עושר הוא פונקציה של גיל?

אבל בין השיטין מתחבאות הפתעות. מחיתוך לפי קבוצות גיל עולה כי קבוצת הגיל של 65+ מרוצה מאד ממצבה הכלכלי (כ-60%), יותר מבני ה- 45-64 (47%), ומבני ה- 25-45 (45%). מפתיע, בהתחשב בעובדה שהכנסותיה של קבוצה זו מסתמכות רק על קצבאות. נתונים לא רשמיים מראים שדווקא בקבוצת גיל זו כמעט אין חריגות יתר בחשבון הבנק, וההסבר האפשרי הוא שבגיל השלישי לומדים להסתדר עם מה שיש.

האם עושר הוא פונקציה של אמונה דתית?

גם אוכלוסיית החרדים מרוצה ממצבה הכלכלי (61%), יותר מהדתיים, המסורתיים ומהחילוניים. גם זה נתון מפתיע, כי מדובר בקבוצת אוכלוסיה חלשה מהבחינה הכלכלית. גם קבוצה זו מחזיקה באידיאולוגיה אישית של הסתפקות במה שיש.
 
עושר אובייקטיבי או עושר סובייקטיבי

"איזהו עשיר - השמח בחלקו", אמרו חכמינו. אך העולם המערבי משדר מסרים הפוכים: אל תסתפק במה שיש, אל תחכה למחר אם אתה יכול לקנות היום, ואם אין לך כסף זמין, קח אשראי. אי אפשר להלחם עם הרצון לחיות ברמת חיים גבוהה יותר. אך יש לגנות צריכת אשראי בלתי מבוקרת, שהפכה למכת החברה המודרנית.
 
השימוש באשראי מתעתע. בטווח הקצר הוא נותן את התחושה שיש לך יותר כסף, אך לטווח הארוך יסתבר לך בדיוק ההפך. בטווח הקצר אתה רואה מול העיניים את הכסף שזורם לך לחשבון, אך הריבית על ההחזרים מוצנעת, ורוב משקי הבית לא מבינים את משמעותה האמיתית.
 
העסקים קוראים לריבית "הוצאות מימון". הם לוקחים אשראי מתוך הערכה רציונאלית שהפעילות העסקית תניב רווח שיעלה על עלות ההון שגוייס.
משקי בית לעומתם, לוקחים את האשראי מתוך שיקולים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, שבבסיסם חוסר היכולת לדחות סיפוקים חומריים ורצון לחיות ברמת חיים גבוהה יותר. אבל צריכת האשראי גורמת להם לחיות ברמת חיים נמוכה יותר, בגלל "הוצאות המימון" שהם משלמים.
 
צריכת אשראי מוגברת פוגמת ברמת החיים

האבסורד הוא שמי שאינו מסתפק במה שיש לו ומשתמש באשראי כדי לצרוך יותר מהכנסותיו, בעצם חי בפחות מהכנסותיו, רמת חיים נמוכה יותר. "הוצאות המימון" גורמות לכך.
 
שפע האשראי הזמין בשוק נותן את האפשרות המעשית לצרוך מעבר ליכולת הריאלית. משפחה שמרוויחה 10,000 ₪ בחודש יכולה לצרוך אשראי של 100,000 ₪, בלי להתאמץ בכלל. מינוס בבנק בגובה 2 משכורות, 2-3 הלוואות, קניות בתשלומים דרך כרטיסי האשראי, הלוואה מקרן הפנסיה או ע"ח קרן השתלמות – והנה לנו הסכום הדרוש. חיה היום כי מחר נמות.
 
החיים "במינוס" אינם נובעים מהחלטה כלכלית רציונאלית, במקרים רבים הם מעידים על חוסר רצון לחיות על פי היכולת ולהסתדר עם מה שיש. נשמע פשוט? מיליון משפחות ישראליות עם יתרת חובה בחשבון מעידות שלא.
 
.