מעשה באריה ואנטילופות

מאז ומתמיד היו האריות צדים את האנטילופות שבאו ללגום מים מהאגם וללחך מעט עשב. בשנים ברוכות היו האנטילופות אוכלות בתיאבון מהעשב הירוק שצמח בשפע, וגם האריות היו נהנים מסעודת אנטילופות דשנה.
 
אך ביום אחד נפסקו הגשמים, החלו שנות בצורת קשה, והאנטילופות הלכו ונחלשו. גם לאנטילופות ממעמד הביניים כבר ראו את הצלעות מבעד לפרווה הדקיקה. אך האריות, מצדם, המשיכו לזנב בהם ללא לאות. מדי רבעון היו מתכנסים האריות למסיבה חגיגית והיו מפרסמים ברשומון היער כמה קלוריות הם העלו באותו הרבעון.
 
היה ברור שדרושה רפורמה מקיפה, כזו שתאפשר לעדר האנטילופות להמשיך ולהתקיים, שכן חייהם הטובים של האריות תלויים היו, עד כמה שמוזר הדבר, בהישרדות האנטילופות.


מלך היער מקים ועדה

הקים מלך היער ועדה, שתבדוק אם אפשר להיטיב מעט את מצבן של האנטילופות הנטרפות. ישבו חברי הוועדה שלושה ימים ושלושה לילות ובאו עם פתרון יצירתי: נרשה, כך הציעו, גם לנמרים לטרוף את האנטילופות. בכל בוקר יריבו הנמרים והאריות בניהם מי יזכה לסעודת האנטילופות, וכך, בעוד הטורפים רבים בניהם, יוכלו האנטילופות ליהנות מכמה רגעי חסד עד שיתברר מי יטרוף אותן הבוקר.
 
אלא שכדרכם של טורפים לא חיכו האריות והנמרים רגע אחד מיותר, ומיד עם הנץ החמה הם החלו לטרוף את האנטילופות, שכלל לא הבינו מה השתנה ואיך להיערך למציאות החדשה.
 

ועדה על המדוכה

התכנסה הוועדה בשנית וישבה על המדוכה עוד שלושה ימים ושלושה לילות. לאחר דיונים מעמיקים החליטו לצרף גם את הצבועים לחגיגה. אלא שכאן התעוררה בעיה אמיתית. לא יתכן, אמרו האריות, שאנחנו נרוץ אחרי האנטילופות ונעייף אותן, ואז יבואו הצבועים ויטרפו אותן בקלות. "אנו דורשים עמלה מהצבועים" אמרו, "על כל 10 אנטילופות שהם יטרפו הם יתחייבו לצוד עוד אחת בשבילנו". הצבועים, שעד אז הסתפקו בשאריות, לא מיהרו לוותר על ההזדמנות הגדולה שנקרתה בדרכם. הם הסכימו על העיקרון שהם צריכים לפצות את האריות אבל רק באנטילופה אחת על כל 50 שיטרפו.
 
התארכו הדיונים, התרבו הלחצים על הוועדה, אבל אז התפטר מלך היער מתפקידו ודיוני הוועדה הופסקו.
 

הנמשל

בשנים האחרונות היינו עדים לרפורמות בתחומים רבים. הרגולטורים החלו לצקת תוכן לתפקידיהם השונים, באומץ רב ותוך מאבקים לא קטנים. ראינו רפורמות חשובות בתחומי הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות הנאמנות, שוק ההון ותחום המיסוי. בימים אלו אנו עומדים בפתחה של רפורמה במערכת היחסים בין הבנק ללקוח, עם הגבלה ברורה וחד משמעית של מסגרות האשראי השוטף.
 
כוונת הרגולטור טובה: לשכלל את התחרות, להיטיב עם הצרכן, אלא שבג'ונגל הדברים מתנהלים אחרת. הטורפים מסתגלים במהירות לתנאי השוק המשתנים, ואילו האנטילופות מגיבות רק כשהעדר מצטמצם. ההפרש בזמן התגובה, לעיתים שנים אחדות, הוא תמיד לצד הטורפים. אחד הבנקים כבר העלה את הריבית על האוברדרפט, ואין ספק כי במקביל להגבלת החריגה במסגרות האשראי יוצעו אלטרנטיבות ע"י הבנקים, חברות האשראי וחברות הביטוח. ולהזכיר: אין ואקום במערכת – כל קלוריה שמעלה האריה היתה שייכת פעם לאנטילופה.
 
גם ברפורמת בכר יש שינוי מבני עמוק, וגם פוטנציאל לתחרות, אך ספק מה תתרום הרפורמה לצרכן הסופי. אז התחרות תשתכלל, יכנסו שחקנים חדשים, ובייחוד נראה שילוב יצירתי בין המוצרים הפיננסיים השונים. מגרש המשחקים החדש יתמקד במערכות שיווק אגרסיביות, שמטבען פונות לבטן, לרגש  ולא לראש. יובלטו נתונים לא רלוונטיים שמבדלים את המוצרים החדשים, ולמשקי הבית לא יהיה מושג בסיסי אפילו איך לקבל החלטות בשוק כל-כך מורכב.
 

ושאינו יודע לשאול

בסקר שנערך לא מכבר עולה ששלושה רבעים מהאוכלוסייה אינה מתייעצת בעניינים כלכליים. לא עם פקיד הבנק שנותן ייעוץ בחינם. וגם לא עם סוכן ביטוח נוסף, שיכול לתת "חוות דעת שניה". חוסר הידע הוא כל כך גדול שרבים אינם מתייעצים כי הם לא יודעים מה לשאול, ובוודאי לא מבינים את התשובה. חלקם מתביישים לחשוף את בורותם, וכך יכול היועץ להמליץ להם על מה שמתאים לגוף שמטעמו הוא מייעץ. התחרות משוכללת, אך הלקוח הסופי לא ידע לנצל אותה.
 
תשאלו שכיר ממוצע אם הוא מכיר אפשרויות להשקעה שקלית נזילה, מלבד פק"מ (על אג"ח הוא לא שמע). שאלו אותו מהו ביטוח עם חיסכון (וכמה אחוז מהפרמיה שהוא משלם הולך לסוכן) מה ההבדל בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים, מה המשמעות של עשירית אחוז בריבית על המשכנתא ואיך קובעים את גובה ביטוח החיים שמשפחה נזקקת לו.

אבסורדים יש למכביר. רווק שמשלם פרמיה לביטוח שארים, או עקרות בית שמבוטחות בביטוח אבדן כושר עבודה. בשנה הבאה יהיו עדיין כאלו שיפתחו קופות גמל על שם נכדם שנולד זה עתה, לא יודעים כי הכסף יהפוך לנזיל רק בעוד 60 שנה. ומשקי בית רבים חוסכים באופן קבוע כשהחשבון שלהם ביתרת חובה.
 

הרפורמה המתבקשת ביותר

נחוצה רפורמה ברמת הניהול הכלכלי של המשפחות בישראל. ידע מינימאלי, יכולת להתייעץ, כלים לקבלת החלטות כלכליות פשוטות, לבחור בין האלטרנטיבות שהרפורמות הגדולות מייצרות. פוליטיקאי שירים את הכפפה ויוביל מהלכים לשיפור ההתנהלות הפיננסית של משקי הבית יזכה לאהדה רבה, בצד התועלת שהוא יביא לחברה ולמשק.
 
רפורמה זו לא עמדה על סדר יומן של הוועדות שקמו עד היום, ובה תעסוק וועדה אחרת. אולי עוד שנה, אולי עוד שנתיים, אולי עוד חמש. יתכן וילמדו את האנטילופות לרוץ מהר יותר, להשתמש בקרניים, אולי להשתמש ביתרון הגודל, להסתובב בבת אחת מול התוקף ולהפחידו. גם זו טקטיקה צרכנית ידועה.
 
זריזותן של האנטילופות לא תעמוד להן, אמנם, מול אריה גדול ורעב, אבל אריה שבע יזהר מנגיחתן, גם לו יש מה להפסיד. פציעתו אינה שווה את הסיכון, כפי שכעסו של לקוח אינו שווה את הסיבוב הקצר שעושים על גבו. גם לאנטילופה יש קרניים, גם ללקוח יש אלטרנטיבות, ותורת השימוש בהן היא חלק מהאיזון הנדרש.
 
אך בל נופתע אם המלצות אותה וועדה עתידית יתמקדו דווקא בכמות העשב שכדאי לתת לאנטילופות, ואולי גם בגיוון הטעמים – עשב מתוק, עשב חריף, עשב בטעם קטשופ. העיקר שיאכלו, שישמינו, שיהוו מטרה נוחה לטורפים. אלה הם כנראה כללי המשחק וכולם יודעים מיהו מלך החיות, נהמתו של מי נשמעת בחדרי הישיבות ושאגתו של מי מלווה את חברי הוועדות.