• לקראת שבת, על פרשת השבוע וכלכלת המשפחה - פרשת אמור
    (הבלוג השבועי של יוסי אש)

    כאילו שאכפת למישהו אם צבע הפרחים בחתונה תואם את צבע המפות... הפקת האירוע הפכה לסטנדרט מחייב, כאילו שאי אפשר אחרת. כמה אנרגיות מושקעות בזה, ולמי זה בכלל משנה. כמעט שכחנו שיש לנו פה שתי נשמות אוהבות שהחליטו להתאחד, ולקשור את גורלן לטוב ולרע עד הגירושין...

    אבל כולם מספרים את אותו הסיפור: "חתונה יש פעם בחיים", "לא נשבית שמחה", "צריך להיות מכובד גם בשביל האורחים" ו"לא נריב עם ההורים של החתן". בעלי השמחה מפיקים את אירוע חייהם, בטוחים  שכולם יזכרו את האירוע עוד שנים ארוכות. רוב האורחים שוכחים אותו כבר כשנכנסים למכונית בחנייה. על הכסף לא מדברים, הכסף בעדיפות אחרונה. הבעיה היא שפה לא מגדילים מסגרת. פה צריך לקחת משכנתא חדשה.

    אני מנהל כבר הרבה שנים קמפיין נגד העלות המטורפת של אירועי החתונה. ההכנות לאירוע וגם האירוע עצמו, הפכו למסע מפרך של שואו חברתי, וחישובי עלות תועלת (וגם שיקולי "מי הזמין אותנו ומי לא, את מי מהשכנים להזמין ואת מי מהעבודה לא להזמין... וכמובן: בכמה ההורים של הצד השני משתתפים.)
    כל כך מוטרדים, כל כך דואגים שהכול יהיה מתוקתק, ומקדישים כל כך הרבה תשומת לב על יד מי ישב כל אורח, ולסידור הישיבה סביב השולחנות, כאילו שאפשר בכלל לדבר עם זה שיושהב על ידך בשלחן, המוזיקה הרי כל כך חזקה, והדי-ג'י אף פעם לא מוכן להוריד את הווליום...


    בפרשת השבוע, פרשת אמור, כתוב: "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא, כב' 28). אני לא בטוח שלכך התכוון הכתוב, אבל בהרבה משפחות אירועי החתונה שוחטים כלכלית גם את ההורים, גם את הילדים, וגם את ההורים מהצד השני...

    נהוג במקומותינו לתת לחתונה מתנה "בגובה המנה". הרציונאל העומד מאחורי גישה זו הוא שאנו מממנים בדרך זו את ההוצאות של מי שהזמין אותנו, נהוג גם לחשוב שהמתנות "חוזרות אלינו". זו הדעה הרווחת, והיא מבוססת על טעות לוגית.
      
    האם כיסית את האירוע?

    ענף הקייטרינג גלגל בשנה שעברה מיליארד וחצי שקלים. אם אכן המערכת סגורה, כפי שנהוג לחשוב, שההוצאות שלנו ממומנות על ידי מחיר המנה, או שהמתנות שאנו נותנים חוזרות אלינו, מהיכן מגיע הכסף לקייטרינג, לצלם, לבר האקטיבי ולסידור הפרחים?

    חתונה ממוצעת עולה כ 70,000 ש"ח לכל צד. האגדה העירונית מספרת שאם האירוע עלה 70,000 ₪ וקיבלת צ'קים בסך 70,000 ₪ אז כיסית את האירוע. זוהי טעות לוגית. את כל הכסף שאנחנו מקבלים מהאורחים אנחנו מחזירים להם. וחוץ מזה אנחנו משלמים לקייטרינג, וזה לא חוזר אלינו...  ועכשיו גם ברור שאף אחד לא מממן לנו את החתונה, וכולנו מממנים לענף הקייטרינג את סכומי העתק שהוא מגלגל.
     
    בחברה החרדית הבינו את זה מזמן, ולארוחת המצווה מזמינים רק את בני המשפחה הקרובים, בדרגה ראשונה, כמה עשרות בלבד. האווירה אינטימית והשמחה אמיתית, וגם הכיס אינו נפגע. כל השאר מוזמנים לחופה או לקבלת הפנים שלאחריה. באבו גוש מוזמן כל הכפר לאירוע. באים, שרים ורוקדים, עם כיבוד קל בלבד. ורק במחוזותינו, כשמקבלים הזמנה לחתונה מרגישים כאילו קיבלנו קנס על חנייה במקום אסור או כפל תשלום לכביש 6, כי צריך לשלם את מחיר המנה.
      

    רוב האורחים בכלל בדיאטה...

    זוג עם שלושה ילדים מוציא תוך שנים ספורות מעל 200,000 לחתונות. עיקר הכסף הולך על אוכל שנותנים לאורחים, שרובם בדיאטה. זו הוצאה ענקית למשפחה ממוצעת שהכנסתה החודשית על פי נתוני הלמ"ס קצת יותר מ- 13,000 ₪. זה בא על חשבון מימון לימודי השכלה גבוהה, על חשבון פנסיה, על חשבון ביטוחי בריאות ועודאחשוורוש עשה משתה של 180 יום. בעקבות המשתה הוא התגרש מוושתי. ללמדנו שאין קשר בין מחיר המנה ליציבות חיי הנישואין בהמשך. מפתיע אמנם, אבל גם חיי נישואין שמתחילים באירוע צנוע יכולים להחזיק מעמד שנים רבות ובאושר רב.
     
    מחיר המנה נקבע על פי נורמה חברתית, והגיע הזמן להקטין מעט את הסטנדרט המקובל. חתונות פחות מפוארות, צ'קים יותר קטנים, אני בטוח ששמחת החתן, הכלה והוריהם לא תפגע

    אני יודע, נורמות קשה לשנות, ו"למה שאני אהיה הראשון"?
    כך או כך – שיהיה הרבה מזל טוב!

    שבת שלום
    יוסי אש