• לקראת שבת - פרשת השבוע וכלכלת המשפחה
    (הבלוג של יוסי אש)


    קחי, אמר לה נחש, תאכלי עוד תפוח, יש מבצע בגן העדן, מי שאוכל מעץ הדעת מקבל עלי תאנה חינם...
     
    הכל היה שם תרגיל שיווקי. אז עוד היה עולם תמים, אף אחד לא הרוויח מזה, סתם הנחש עשה ניסוי כמה אפשר לפתות אנשים, עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת בגלל פרסומות. הלך לפי כל הכללים, פנה לאישה, זו שהייתה אחראית על הבישולים בבית. השתמש בכמה מילים מגרות "טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל..."  .

    ראה הנחש שהאישה מהססת. "פרי טבעי, הוסיף הנחש, ישר מהגן, אורגני לחלוטין, בלי ריסוסים ובלי חומרים משמרים" הנחש ידע על איזה מיתר לפרוט. ידע שהטיעון הבריאותי יהיה משכנע.

    אבל האישה עוד לא החליטה. גילתה נאמנות מפתיעה להרגלי הצריכה הקודמים שלה, לתפוחים שמחוץ לגן עדן.
    יש מבצע 1+1, סיים הנחש את מסע הפרסום שלו, את לוקחת אחד בשבילך ובאותו המחיר גם לבעלך.
    וגם תקבלי עלי תאנה בחינם.
     
    הנחש עשה אחלה קמפיין. לא רק שהצליח לפתות את האישה, גם גרם לבעלה להשתמש במוצר.
    ההמשך ידוע. אכלו תפוח, אח"כ היו צריכים בגדים, ובסוף גרשו אותם מגן עדן והיו צריכים לחפש לעצמם גם בית.
    הנחש חטף עונש כבד, מאז אף אחד לא רוצה להימצא בקרבתו, אבל הטריקים שלו עובדים עלינו עד היום.  קמפיין טוב, פרסומת מצליחה, מנגינה קליטה, מבצע מכירה נכון - אפילו אלוהים לא יעצור אותנו מלרוץ לקנות
     
    ואחת, קטנה לסיום: האם באמת עץ הדעת פקח את עינינו? אם בית גדול, מכונית נאה, סלולרי משוכלל ואיפד חדש הם משאת נפשנו, אז למה דווקא כשאני מטייל עם אשתי בטבע, לבד, אני מרגיש שאנחנו בגן העדן?


    שבת שלום
    יוסי אש