• לקראת שבת, על פרשת השבוע וכלכלת המשפחה - פרשת וירא
    (הבלוג השבועי של יוסי אש)


    אברהם אבינו – הרבה מעלות אבל גם התנהגות שמעוררת פליאה.

    אז מה היה לנו בפרשה? אברהם אבינו, אדם שאמונתו אדירה ("וייקח את המאכלת לשחוט את בנו"), איש עסקים מצליח ("ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב"), אשף מיזוגים כלכליים ובריתות פוליטיות ("ויכרתו ברית בבאר שבע, ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישובו לארץ פלישתים"), אסטרטג צבאי ("וישמע אברהם כי נשבה אחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו, שמונה עשר ושלוש מאות, וירדוף עד דן. ויחלק עליהם לילה, ויכם, וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק"), וגם גבר גבר (בגיל 100, להכניס את שרה להריון, לא כל אחד יכול...).

    אבל יש גם פרשיות תמוהות. הגר וישמעאל נזרקו למדבר, בעקבות קנאתה של שרה ורצונה שבנה יהיה היורש היחיד (ואילולא התערבותו של אלוהים הם היו מתים בצמא)... לא שאנחנו לא מכירים מריבות משפחתיות על כסף, אבל היינו מצפים שאברהם אבינו ידע לפתור את הבעיה בדרך יותר אנושית ופרגמטית.

    וגם, איך לא, עניין המשתה שעשה לבנו, עם היגמלו ("ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמלו את יצחק"). לא שאני נגד המשתה, אבל למה גדול? מה רע להזמין כמה חברים, איזה מינקת וכמה עבדים, את לוט ובנותיו, ולסגור עניין?

    ומעשה אבות סימן לבנים, ואנו, כרגיל, מהדרין במצווה, והופכים כל מסיבה למשתה גדול. אז זהו, שלא חייבים. ולא כל המרבה באורחים הרי זה משובח (ולעיתים זה דווקא הפוך), ולא את כל החברים מהפייסבוק באמת צריך להזמין לבר מצווה, וליום הולדת לילד לא צריך להרים הפקה.

    והנה אני מציע קריטריון: את כל מי שמצטופף ליד החופה, וחייב להרגיש קרוב, לשמוע את הלמות ליבות ההורים, ולראות במו עיניו איך החתן עונד את הטבעת לכלה, – להזמין. ואת מי שעומד מאחור, בודק מיילים ומסמס – לא להזמין. הנה חתכתם 50% מהאורחים. ובאלו שנשארים להשקיע את כל הנשמה.


    וללמוד מאבותינו רק את הדברים הטובים: הכנסת אורחים - כן. הוגנות בעסקים – כן, משתה - כן. אבל משתה גדול, מנקר עיניים, מעבר לתקציב? לא ולא.

    שבת שלום
    יוסי אש