• הבלוג השבועי של יוסי אש על פרשת השבוע וכלכלת המשפחה (פרשת ניצבים)

    לפני כמה ימים קראתי לנכד שלי, בן ארבע וחצי, ושאלתי אותו שאלה על כלכלת המשפחה. רציתי לדעת האם לנהל את כלכלת המשפחה זה כל כך מסובך, כמו שהרבה אנשים אומרים. "תגיד, דניאל" שאלתי אותו "אם אני נותן לך 10 שקלים, ואתה יכול לקנות בכסף מה שאתה רוצה, כמה תוכל להוציא?" 10 שקלים, הוא ענה לי... "ותשעה שקלים, אתה יכול להוציא?" הקשיתי עליו... כן, ענה לי. "ושמונה?" ברור שכן, הוא ענה.

    "ואחת עשרה שקלים?" אני שואל. הייתם צריכים לראות את הבעת פניו. בנחישות ובלי למצמץ הוא עונה לי: מה פתאום סבא, יש לי רק 10 שקלים!

    בגיל ארבע וחצי, הוא כבר שולט בעקרונות הבסיסיים של כלכלת המשפחה. יש לך תיקנה, אין לך אל תיקנה. ולא משנה איזה סיפור תספר, ואיך תסובב את העניינים. 1+1 יהיה תמיד 2, ואף פעם לא תוכל להוציא יותר ממה שהכנסת.


    בפרשת השבוע, פרשת ניצבים (ל' 12) נאמר:
    כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹֽא־רְחֹקָ֖ה הִֽוא: לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֨יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה: וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה: כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ:

    אותם העקרונות חלים על כלכלת המשפחה: זה פשוט, העקרונות ישימים, וזה "לא בשמים". באים אלי זוגות באמצע החיים, עם אוברדרפט וחובות, ובתהליך קצר ופשוט הם יוצאים לדרך חדשה. למה זה מצליח? כי זה פשוט. יש לך תיקנה, אין לך אל תיקנה.


    כלל ידוע הוא, שהכלב ששומר על הכבשים בעדר אינו נושך אותם, הוא רק נובח. ולמרות זאת הכבשים מפחדות ממנו פחד מוות, ונשארות בקבוצה אחת, נשארות בעדר. רבים מאתנו מתנהגים כאילו הם כבשה בעדר, וכלב ענק מאיים עליהם. חושבים שאם הם יסטו מהנורמה, אז יהיה מי שינשוך אותם. את החתונה צריך לעשות מכובדת, כי מה יגידו קרובי המשפחה, חייבים לקנות סלולרי לילד בכתה ג', כי מה יגידו שאר הילדים, חייבים לשפץ, כי מה יגידו השכנים... חייבים להחליף את המטבח, חייבים... אז זהו, שלא חייבים. כי אף אחד לא ינשוך אותך אם לא תעשה את זה, ומנביחות אנחנו לא נבהלים.

    גם לימדתי את דניאל שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם, ושכלב נובח אינו נושך. לימדתי אותו גם שלא יזלזל בעדר, אבל שיפתח רצונות עצמאיים, אפילו שהעדר חושב אחרת. אבל זה כבר שייך לסיפור אחר...


    שבת שלום, ושנה טובה
    וגמר חתימה טובה

    יוסי אש