• מי מכיר מי יודע? בחורה ירוקת עין עם שיער שחור גולש...
    הבלוג של יוסי אש על פרשת השבוע וכלכלת המשפחה, והפעם: תובנות ממגילת רות

    לפני זמן מה נסענו צפונה, ונכנסנו לאחת המסעדות שבדרך. בעל הבית לא היה והמלצרית, כבת 35, שפכה את ליבה. היא התגרשה לפני זמן לא רב, ומקום עבודתה משמש לה מקור חיים. בעלה שמתחמק מתשלום מסודר של מזונות, זורק מידי פעם סכום קטן, והיא, כנמרה פצועה, עובדת מבוקר עד ערב כדי לפרנס את שני ילדיה.
     
    עובדת לפי שעות, מקבלת שכר מינימום, ומספרת שבקושי שורדת. עד כאן – סיפור נוגע ללב, אך כמוהו יש רבים. אך כנראה שהאמפטיה וההתעניינות שחררו את סגור ליבה, ודמעות עמדו בעיניה, עת המשיכה לספר.
     
    המסעדה פתוחה שבעה ימים בשבוע, ובעל הבית מחייב אותה לעבוד גם בשבתות. היא אינה מקבלת את תוספת התשלום המגיעה על פי חוק למי שעובד בשבתות, ובעל הבית גם אינו משלם לה תוספת שכר על עבודה שמעבר לשמונה שעות ביום. יש ימים שהיא מגיעה גם לעשר שעות, וגם ליותר, הילדים אצל השכנה, ולמרות שליבה עם ילדיה היא נשארת לעבוד, זקוקה לכסף.
     
    הוא אינו מפריש לה לפנסיה (על חוק פנסיה חובה הוא לא שמע), וגם לא נותן לה הבראה וימי מחלה. וכשאחד הילדים חולה היא פשוט לא מקבלת שכר. את המשכורת היא מקבלת לקראת אמצע החודש, ותמיד היא צריכה להזכיר...
     
    סיפורה היה מקומם. חולשתה לא איפשרה לה לעשות מעשה – להתלונן, לדרוש בתוקף, או להתפטר. הכסף דרוש לה כאוויר לנשימה, והיא אסירת תודה על שיש לה בכלל מקום עבודה. רמת האבטלה באיזור גבוהה יחסית, ויש לה חברות שחיות מקצבת הבטחת הכנסה. מעבידה, ויש רבים כמוהו, מנצל את חולשתה.
     
    בעוד מספר ימים, בחג השבועות, נקרא את פרשת רות. סיפור מופלא, שיכול לשמש בסיס לדרמה טלוויזיונית מצליחה. נעמי, אשה פשוטה מבית לחם, נודדת עם משפחתה למואב (כיום מדינת ירדן) לחפש פרנסה. שם מת בעלה, ושני בניה שנשאו לבנות המקום מתים גם הם. נעמי חוזרת בחוסר כל לבית לחם, עם שתי כלותיה, ומתחילה לקבץ נדבות. קאט, פרסומות. ואחרי הפרסומות: רות, כלתה המואביה של נעמי, מצליחה לפתות בתרגיל נשי מבריק את אחד מבחירי הקהילה, מתחתנת איתו ואף נולד להם ילד. (קטע הפיתוי בגורן יכול להיות פרומו מצויין לתוכנית, כולם יחכו לסרט פורנו רך, ויקבלו, כרגיל, קלוז אפ על נשיקה צרפתית והתמונה תעבור אל מחוץ לאוהל... זה עונשו של מי שעוד לא למד שאין קשר בין הפרומו לבין התוכנית.) עוד פרסומת אחרונה, סוף מפתיע: נולד גם נכד, וגם נין, דוד שמו, שברבות הימים הופך למלך ידוע. עוד פרסומת אחת, השארו עימנו, ולאחריה דוד המלך כובש את מואב, נסגר המעגל, ונעבור לאולפן כוכב נולד...
     
    אך לעניינינו, רלוונטי דווקא קטע המפגש של בועז ורות בשדה. בשיא חולשתה, בארץ לא מוכרת, רות מלקטת את השיבולים שנפלו בקציר, שיבולת לשיבולת, אולי תאסוף די כדי להכין לחמותה פת לחם. בועז אינו מתעלם, ועוזר לה מבלי לביישה. "הלא שמעת ביתי, אומר לה בועז, אל תלכי ללקוט בשדה אחר, עינייך בשדה אשר יקצורון, הלוא ציוויתי את הנערים לבלתי נגעך....ויצו בועז את נעריו לאמור: גם בין העומרים תלקט, ולא תכלימוה, וגם שול תשילו לה מן הצוותים ועזבתם, וליקטה, ולא תגערו בה" (מגילת רות, פרק ב', 8-16). כך מטפלים בגר, כך מתייחסים לחלש. בועז פעל על פי צו מצפונו, והיום יש לנו חוקים שמחייבים גם את מי שאין לו מצפון.
     
    התעמרות חזקים בחלשים מקוממת תמיד, ובמיוחד כאשר היא נוגדת את החוק. הדרכתי את הבחורה באשר לזכויותיה החוקיות, ואני תקווה שבבוא היום היא תאזור כח לתבוע אותן.
    מעשיו של מעבידה נוגעים בפלילים, וחלק מהכספים הוא יצטרך לשלם לה רטרואקטיבית (את הפנסיה, למשל).
      

    ואתם, הנוסעים לטייל בצפון,  אם תפגשו באחת המסעדות בדרך מלצרית כבת 35, עם שיער שחור גולש, עיניים ירוקות ושלושה עגילים באוזן ימין – היו סבלניים, והשאירו גם טיפ נאה.
    ואם אתם מעסיקים עובדים – קראו נא את מגילת רות, ופעלו לפי אמות המידה המוסריות של בועז, או לכל הפחות שימרו על החוק.
     
    שבת שלום, וחג שמח,
    יוסי אש