sucot
 
  התחדשנו,

ועברנו לאתר חדש, מהיר יותר,
מעודכן יותר, וידידותי מאד

 
באתר החדש ריכזנו את כל המידע
על הכשרת יועצים לכלכלת המשפחה



לסילבוס הקורס

לעלויות הקורס

לאתר החדש






המידע המופיע למטה אינו מעודכן יותר, אנו משאירים אותו לצרכים סטטיסטיים בלבד והוא לא נועד לשימוש הגולשים באתר, לחץ/י כאן למעבר לאתר החדש
























 

  • סוכות זה זמן מצוין לחשוב על כל נושא הדיור שלנו.
    הבלוג השבועי של יוסי אש, העוסק בדילמות בכלכלת המשפחה

    האריה, מלך החיות, החליט להרוויח גם מעסקי הנדל"ן. לא יתכן, אמר האריה, שכל ציפור ביער תבנה לה קן ואני לא ארוויח מזה משהו. בשביל מה אני מלך היער, רטן כשהיה רק עם הלביאה, רק בשביל הכבוד? רוצה גם כסף, אמר האריה, והלביאה הנהנה בראשה ולטפה את רעמתו בכפותיה הגדולות.

    למחרת, שכל חיות היער ירדו לאגם ללגום את מי הבוקר, וללחך מעט עשב טרי, פרסם האריה את החלטתו. "כל מי שבונה לו בית ביער, כך היה כתוב בהודעה, צריך לשלם לי מס. ומי שלוקח משכנתא יצטרך לשלם לי ריבית". כך, ללא הודעה מוקדמת, שינה האריה את כללי המשחק ביער, ובבת אחת פרצה מהומת עולמים.

    מה פתאום לשלם לאריה, הזדעק הנמר, גם אני טורף חשוב  ואף פעם לא ביקשתי לעצמי דבר. מה הוא חושב לעצמו, התריס הקרנף, ככה לשנות סדרי עולם מבלי לשאול, להתייעץ, להקים איזו וועדה שתשקול גם אפשרויות אחרות... ככה סתם...

    והקוף אסף סביבו חיות רבות, והשמיץ את האריה אישית: האריה פרזיט, אמר בקול נמוך, בטלן שחושב שמגיע לו הכול, לא ראיתי אותו מתאמץ להביא פרנסה. זו רק הלביאה שצדה להם אוכל, הוא לא נוקף אצבע בבית שלו... וחיות היער הנהנו בראשם ונענעו את זנבן לאות הסכמה עם דברי הקוף.

    החלטתו של האריה הפכה לשיחת היום, ולא הייתה פינה ביער שלא נשמעה בו נהימה כעוסה, יבבה נרגנת, או ציוץ רוגש.  בצר להם פנו החיות אל השועל, הידוע בפקחותו הרבה, ושאלו בעצתו. "לא יכול להיות שעל כל בית שנבנה נצטרך לשלם מס כל כך גבוה לאריה" שטחו בפני השועל את טענתם, "וגם איזה עתיד יש לגורים שלנו?" הוסיפה הג'ירפה בכאב גדול.

    שמע השועל את דבריהם בכובד ראש, ופרץ בצחוק גדול: "איפה אתה גר, ידידי הנמר, ואיפה הבית שלך, גבירתי הזברה?" שאל, "הרי לחיות היער אין בכלל בתים! ולמה המס החדש מטריד אתכם בכלל???" הסתכלו החיות מבוישות זו על זו, והבינו כי המהומה הייתה לשווא. כשאין בתים, הסבירה אנטילופה צעירה לחברתה, בעודן פוסעות ללגום מעט מים באגם, אין גם מס על הבתים...

    כי מה שיוצר את עליית המחירים הוא הביקוש המטורף. מחיר המזון מטפס כי אנחנו לא באמת יודעים לעשות חרם של צרכנים. מחירי הדירות עולים, בין השאר, כי אנחנו לא מסתפקים כבר בדירת שלושה חדרים בלי מעלית, עם מטבח פשוט ושירותים אחד. זה מה שצריך זוג צעיר עם ילד או שניים. כי בגיל 28, כשרק התחלת את הקריירה, והמשכורת לא משהו, אתה לא באמת צריך דירת ארבעה חדרים, עם סוויטת הורים, מטבח מושלם ושירותי אורחים. זה יכול לחכות...

    המציאות השתנתה, אבל הביקוש נשאר באותה הרמה. מחירי הבתים עלו במאה אחוז, אבל אף אחד לא מוותר על חתונה פלצנית שחומסת את שאריות החיסכון של ההורים, וגם את התקציב של האורחים. וכשנכנסים לדירה החדשה לא חייבים לקנות רהיטים חדשים, טלוויזיה בגודל של מגרש כדורגל, מטבח מתוקתק ושלחן אוכל חדש. אני יודע שחלק יגידו שאני משבית שמחות, אבל זה לא אני שאחראי לעליית מחירי הדירות, וגם אני מודאג, כמו כל ההורים,  איך הילדים שלי יסתדרו פה עם יוקר הבתים והמחייה.

    מה שאני מציע זה להגיב לשינויים, ואם זה אומר לצמצם את הביקוש, אז אולי זה חלק מהפתרון. זה לא פופולרי לומר את זה, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות. וכשמציאות משתנה, צריך להגיב בהתאם.

    הרמב"ם אומר (הל' דעות פרק ה' הלכה י'): "תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט, וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו, ולא יטריח על עצמו יתר מדי". ורש"י אומר: "טוב המכלכל דבריו במשפט – לפי היכולת הוא עומד על צרכיו, ולא בכל תאוות ליבו" כמה פשוט, כמה ברור, כמה הגיוני. לפי היכולת הכלכלית, ולא לפי תאוות הלב...

    נתחיל לצמצם את עלויות החתונה. נקנה דירות לפי יכולתנו, נרהט בצנעה, בלי להגדיל משכנתא או לקחת עוד הלוואות. ונזכור, שילד בן חודשיים לא באמת צריך את כל מה שאנחנו קונים בשבילו, וזחילה משותפת על הרצפה מפתחת אותו יותר מכל "אוניברסיטה", שזה השם החדש לסמרטוט צבעוני עם כמה צעצועים סיניים זולים, ואפשר לשים שמיכה על הרצפה, תאמינו לי התינוק לא ירגיש בהבדל. ואל תעבדו יותר שעות כדי לממן לכל ילד חדר נפרד, כי מה שהם באמת רוצים זה אתכם בבית, מחבקים ותומכים, נותנים ביטחון, מפרגנים וגם שמים גבולות. וגם, תתפלאו, גם לישון עם עוד אח בחדר.

    חג הסוכות הוא זמן מצוין לחשבון נפש. הסוכה מסמלת את הצניעות החומרית, שכבר מזמן פסה מעולמנו המערבי המודרני, (וגם את האושפיזין, את הפשטות האמתית של הכנסת האורחים, בלי שואו-אוף והוצאות, כי חברים נפגשים כדי להיות ביחד, ולא כדי להכניס אחד את השני למינוס)

    לא צריך את פיקחות השועל כדי להבין שכשאין ביקוש גם אין עליית מחירים. וברור שלאריה (וגם לכל טייקון) אין אלוהים, ואיפה שהוא יוכל הוא יעלה מחירים ויטיל מיסים. צניעות צרכנית תאזן את עליות המחירים, כולנו יודעים, אבל אף אחד לא רוצה להיות הראשון. אבל יש לנו המון כח, כשכולנו ביחד, כשכולנו הולכים לאותו הכיוון, ועוד לא נולד הטייקון שיוכל לעצור אותנו, וגם אף ממשלה.

    צריך להתחיל מתי שהוא, היכן שהוא. לחזור לאיזון. וזה לא יעבור כחוק בכנסת, או כתקנה של משרד ממשלתי, או כפסק דין בבית המשפט. זו הבשורה  הרעה. אבל הבשורה הטובה שזה בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו, זה פשוט בידיים שלנו.

    חג סוכות שמח
    יוסי אש