הצ‘קים מהאורחים אף פעם לא מכסים את האירוע!

לקראת שבת, על פרשת השבוע וכלכלת המשפחה - פרשת במדבר
(הבלוג השבועי של יוסי אש)

החלטות כלכליות רבות נשענות על סיסמאות ריקות מתוכן, על עצות בגרוש, ועל שמועות לא מבוססות.
הנה לפנינו כמה  אמירות שנשמעות מאד מלומדות בשיחות יום שישי אבל אין בהם כל אמת כלכלית:
 
"הצ'קים מהאורחים יכסו את האירוע"
אגדה עירונית שאין מאחוריה בסיס לוגי. אתה מוזמן אלי, אחרי חודשיים אני מוזמן אליך. נתת לי 500 ₪, אחרי חודשיים החזרתי לך בדיוק את אותו הסכום. אם זה לא היה מגוחך הייתי מחזיר לך את אותו הצ'ק ממש שאתה נתת לפני חודשיים. בסופו של דבר אני מימנתי את האירוע שלי, אתה את שלך, והיחידי שהרוויח זה בעל האולם. הוא גורף את כל הקופה בעוד אנחנו עסוקים בלהעביר צ'קים מאחד לשני.
 
"באוכל לא חוסכים"
ולכן ממלאים את העגלה בסופר בלי חשבון.
כשאתה מוציא בקניון 300 ₪ אתה חושב פעמיים. בסופר אתה מוציא 3000 ₪ ללא הנד עפעף. כי בקניית אוכל יש לגיטימציה. משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה על מזון פי שתיים ממה שהיא זקוקה לו באמת. חטיפים, רטבים, עוגות, מסטיקים, משקאות קלים וכד' הם לא מזון, אבל כמעט כל משפחה קונה אותם. אין בכך פסול אם יש לך כסף, אבל אם בגלל זה אתה באוברדרפט, או לא חוסך לעתיד, כדאי לבדוק שנית מה נכנס לעגלת הסופר שלך.  כבר ראיתי משפחות שהגיעו לפת לחם בגלל ש"באוכל לא חוסכים".
 
"החינוך של הילדים לפני הכל"
חסר 400 ₪ לשני חוגי העשרה. האם נוותר על הסלולרי לטובת החינוך? צריך לחסוך 200 ₪ כל חודש כדי לממן שכר לימוד במכללה. האם נוותר על פיצוחים בשבת? מקטרים על רמת החינוך הנמוכה בישראל, אבל לא לוקחים מורה פרטי. נכון, עדיף היה אם היינו מקבלים פתרונות מהמערכת הציבורית, אבל אם זו לא ממלא את תפקידה, האם החינוך של הילדים כבר לא חשוב, כבר לא לפני הכל?
 
יש עוד דוגמאות רבות, ולא אלאה את הקורא בכולן, מי שרוצה לקרוא עוד עשרות אמונות כלכליות מוטעות ביסודן יוכל למצוא אותן בכתובת האינטרנט הבאה:   http://www.esh-lidor.co.il/articles/interest.php
 
לפני הרבה שנים הסתובבה גם שמועה שהגמלים אוכלים את הפיברגלס של הסוסיתות. זה נכון שהסוסיתא לא הייתה מציאה גדולה כל כך, אבל למה להשמיץ את הגמלים? גם להם, סביר להניח, יש מידה של כבוד עצמי...  אז אפשר להרגע, ולנסוע לנגב בלי חשש.
 
פרשת במדבר פותחת את ספר במדבר, ומפרטת את סדרי המסע. איזה שבט מוביל, ואיך מתבצעת החניה. אלא שהמרחק ממצרים לארץ ישראל הוא רק 500 קילומטר, ועם הסיבובים שעשו בני ישראל המרחק הוא 800 קילומטרים. גם בקצב של חמישה קילומטרים ביום הם היו יכולים להגיע תוך חצי שנה, אז למה לקח להם ארבעים שנה להגיע לישראל?
 
להליכה במדבר היתה מטרה – בני דור המדבר, שיצאו ממצרים, היו עם מנטליות של עבדים. וכדי לכבוש את הארץ היו צריכים לוחמים עם תפישה של חופש. ארבעים שנות ההליכה במדבר נועדו להחליף דור שלם. לשנות לעם שלם תפיסות מוטעות, לנתץ אמונות שגויות, ולהחליף עמדות משובשות. כי מה שבסופו של דבר מניע אותנו הם אמונות, ערכים, ופרדיגמות, ועם עובדות, כידוע, תמיד אפשר להתווכח...
 
המלחמה האמיתית שלנו היא עם עצמנו, עם התפיסות שאנו מביאים לתהליכי קבלת ההחלטות. עם האמונות, המוטעות לפעמים, וכמובן עם השמועות.
 
אז בפעם הבאה, כשאתה לוקח החלטות על סמך טיעון ידוע ומקובל, או על סמך כותרת של מאמר, או חצי עצה שקיבלת מהשכן - כדאי שתבדוק על איזו אמת כלכלית הוא מתבסס. בדוק באינטרנט, או שאל בעצת מומחה. האלטרנטיבה של ארבעים שנות מסע במדבר נראית לי הרבה פחות אטרקטיבית.
 
ובשולי הדברים: האם מסלולי המשכנתא שבחרת טובים, נכונים? את מי שאלת ? עם מי התייעצת ? על איזה עובדות הסתמכת? כמה אלטרנטיבות בדקת?
האם גם אתה הסתמכת על השמועה/האמונה/ההנחה המוטעית שריבית הפריים לא תעלה לעולם?
 
שבת שלום,
יוסי אש