רשמי ביקור בסין

חזרתי משבועיים של ביקור בשנגחאי, סין. בשנים האחרונות אני מבקר בארץ ענקית זו לעיתים קרובות. את ג'ונג לי-סון הכרתי באחד הביקורים הקודמים שלי בשנגחאי. היא בת 22, ועובדת כמוכרת בחנות בשוק הבגדים. ג'ונג עובדת כל השנה, שבעה ימים בשבוע, 12 שעות ביום, למעט שבוע של חופשה שנתית, בראש השנה הסיני, בה היא נוסעת למשפחתה (נסיעה של כמעט יום שלם באוטובוס, לכל כיוון)  ג'ונג מרגישה מאושרת. שלא כהוריה, שגרים בכפר, היא כבר עברה לעיר הגדולה, וצופה אל עתיד טוב יותר.
 
ג'ונג לי-סון נולדה וגדלה בכפר קטן באיזור ההר הצהוב, אתר תיירות פופולרי ומדהים ביופיו הפראי, שאני ממליץ לכל מי שבמקרה נמצא בסביבה לטפס עליו (10,000 מדרגות, אבל יש גם רכבל...) למי שירצה, יש לי את הטלפון של מיסטר צ'אנג, הסיני היחידי בסביבה שדובר אנגלית, שגר למרגלות ההר, והמסעדה שלו משמשת כנקודת יציאה להר. הוא ישמור על הציוד שלכם עד שתחזרו, וגם יציע לכם לאכול במסעדה שלו, שיש בה שני שולחנות, ובתפריט ארבע מנות: אורז רגיל, אורז עם בקר, אורז עם עוף ואורז עם ירקות. המחיר מצחיק ואם תזמינו את כל ארבע המנות שבתפריט ותשלמו בשטר של חמישים יואן תקבלו גם עודף (אשתו דווקא מבשלת לא רע...).  גונג לי-סון לא ביקרה בהר הצהוב מעודה. להוריה, שעבדו כל חייהם בשדה, לא היה את הכסף לשלם את דמי העליה ברכבל, ואת דמי הכניסה לאתר.
 
ג'ונג לי-סון מרוויחה בחנות בשנגחי כאלפיים יואן לחודש, שהם כ-1100 ₪. היא גרה עם שתי שותפות בפרוורי שנגחאי, בדירה של 45 מ"ר, אם היא לא תמצא חתן תוך שנה הוריה ישדכו לה חתן. היא מקווה שיהיה זה צעיר שעבר גם הוא לעיר, לחזור לחיי הכפר יהיה לה קשה.
 
האם ג'ונג תהיה מאושרת יותר מהוריה? להוריה חליפת בגדים חגיגית אחת, מבד פשוט. לג'ונג חולצות רבות, אך ביננו, גם היא, כמו הוריה, עובדת בפרך. את הילד היחיד שג'ונג תלד, בעוד מספר שנים, יגדלו אביה ואמה, כנהוג בסין, והיא תראה אותו רק בחגים. המשכורת שהיא תקבל לא תאפשר לה לגדל אותו בעצמה.
 
ג'ונג לי-סון חולמת את חלומם של מאות מליוני צעירים בארצות המתפתחות, שעוברים מהפיכה חברתית וכלכלית מואצת. את הרצון להתקדם, להתפתח ולצמוח קשה לעצור. הם נוטשים את הכפרים ועוברים לערים הגדולות, עוזבים משפחות מלוכדות ומסורות עתיקות, ועובדים סביב השעון תמורת שכר זעום. חלקם יגלו בסופו של יום שגם הם החליפו את עבודת הפרך של הוריהם בעבודת פרך חדשה, רק ממותגת יותר...
 
מה היו סדרי העדיפויות של הוריה, והאם המסלול שהיא הולכת בו מזמן לה יותר חופש, חרות וסיפוק? 
 
ואת, ששפר גורלך, וחייה במדינה מערבית מודרנית, אך נשחקת בין בית-ילדים-זוגיות-קריירה, האם את הולכת בעקבות המצפן הפנימי שלך? האם את בנתיב שלוקח אותך למקום בו באמת את רוצה להיות? האם את היא זו המעצבת את חייך?  האם את מתקצבת רק את החומריות של החיים? ומה מוקצב לנשמה, לחופש, למימוש ולסיפוק האישי?